החלטה בתיק ב"ש 7355/07

1.         בפני בקשה להורות על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים המשפטיים המתנהלים נגדו, בהתאם לסעיף 21 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: "חוק המעצרים").

2.         נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו תיווך בסם מסוכן, עבירה בניגוד לסעיפים 13+14+19 א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], תשל"ג-1973 (המאשימה השמיטה את סעיף האישום המיוחס למתווך,מ.מ.).

נטען כי בתאריך 5/4/07 בסביבות השעה 11:45 בכיכר היונים באופקים, תיווך המשיב בעסקת סם מסוכן מסוג הרואין, בכך שמכר לאלי לוי- סוכן סמוי שהופעל ע"י משטרת ישראל בחודשים פברואר-יולי 2007 בישובים אופקים ותל שבע (להלן: "הסוכן") סם מסוכן מסוג הרואין במשקל של 0.1041 גרם תמורת 90 ש"ח לאחר שהמשיב אמר לאילן: "תעשה לו שתיים בתשעים", כאשר הסם מחולק ל-2 מנות וזאת מבלי היתר.

3.         יוער כאן, כי בא כוח המשיב חולק על קיומה של תשתית ראייתית לכאורית לעבירה המיוחסת למשיב בכתב האישום.

4.         באת כוח המבקשת חוזרת על טיעוניה בכתב ומוסיפה כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית להוכחת העבירה המיוחסת לו בכתב האישום. מפנה להודעת הסוכן, תמליל שיחה שהוקלטה בין המשיב לסוכן, קלטת וידאו ועדות המשיב בה מציין שאינו סוחר סמים ואף לא מתווך אך הוא מציין שנהג לעשן סמים ולפני כחודש הפסיק להשתמש והוא מטופל בתחליף סם.

באשר לעילת המעצר: חוזרת המבקשת על טיעוניה בכתב ומבקשת מבית המשפט לעצור את המשיב עד תום ההליכים, שכן הפסיקה הינה חד משמעית בעבירות של סחר בסם.

5.         בא כוח המשיב כאמור חולק על קיומן של ראיות לכאורה. לדבריו, אין חולק כי המשיב משתמש בסמים אולם לא ניתן ללמוד מהקלטת כי המשיב עונה על הגדרת מתווך. לגישתו לא הייתה שום פעולה אקטיבית לביסוס התיווך. מלבד העובדה שהמשיב היה במקום, לא הייתה כל פעולה אחרת מצדו.

מלין בא כוח המשיב על כי המבקשת מסתמכת על האמרה היחידה שלו "תן לו 2 ב-90" ומנסה לבנות "תיזה" שהמשיב היה מתווך.

מבקש בא כוח המשיב להטיל ספק באמינות הסוכן, אשר במהלך תקופת ההפעלה עבר עבירה פלילית ועל אף העובדה שבחוזה ההפעלה נאסר על המשיב להשתמש בסמים, בחר מרצונו החופשי להשתמש. דבר המשליך על "טיבו" של הסוכן.

אם בסופו של דבר יחליט בית המשפט לגבי קיומן של ראיות לכאורה הרי בא כוח המשיב אינו חולק לקיום עילת מעצר מכוח החוק. מבקש מבית המשפט לשחרר את המשיב בתנאים, אולם הדגיש לא בתנאי "מעצר בית" מלאים.

6.         באשר לשאלת קיומן של ראיות לכאורה:

לאחר עיון בחומר החקירה (לרבות האזנה לקלטת אודיו), נחה דעתי כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו של המשיב.

סעיף 14 לפקודת הסמים קובע: "לא יתווך אדם- בין בתמורה ובין שלא בתמורה- בפעולה אסורה לפי סעיף 13.

בספרו של כב' השופט י' קדמי, על פקודת הסמים המסוכנים, תשנ"ז-1997, עמ' 166 מתאר את "אופיו" של המתווך: "המתווך המובהק הינו "איש ביניים", שפעילותו מתמקדת ב"הפגשת צדדים" לעסקה; ועל כן, תנאי בסיסי לראייתו כ"מתווך" גרידא הוא: "שבשום שלב לא עבר הסם של המוכרים לבעלותו או לשליטתו".

יוצא כי ה"מתווך" המובהק בהקשר הנדון, יהיה, אפוא, מי שפעילותו מצטמצמת לקשירת הקשר בין הצדדים לעסקה, מבלי לקחת חלק ממשי במימושה; ובמיוחד - מבלי לקיים "מגע" עם הסם המסוכן נושא העסקה. ברם, "תיווך" אינו מתבטא תמיד ב"הפגשת" הצדדים לעסקה; ואפשר שיבוא לכלל ביטוי במתן "הוראה" למכור סם מסוכן לקונה. בנסיבות כאלה, המדובר לפחות ב"תיווך".

מהקלטת עולה כי הסוכן פגש את המשיב ושאל אותו אם הוא לא בקריז, המשיב אישר זאת. שניהם היו מעוניינים לעשן סמים, הסוכן שאל את המשיב ממי קונים את הסם, והשיב מימין. כשהגיעו לכיכר היונים, המשיב פנה לבחור ושאל "איפה ימין". הבחור השיב "מי אתה מחפש" - בשלב זה הסוכן מתערב וציין כי מבקשים את שלום. הבחור שואל למה? הסוכן השיב "מה אני צריך מנה...". לאחר מכן הסוכן מתווכח עם הבחור לגבי המחיר ומבקש שיעשה לו הנחה. לאחר דין ודברים ביניהם, המשיב מתערב ואומר: "תעשה לו שתים ב 90 שקל". הסוכן שואל את המשיב אם ה"חומר" טוב, המשיב מאשר ומוסיף שהכל בסדר. הסוכן משוחח עם המשיב ואומר לו שאינו מכיר את האילן הזה (הבחור שסיפק להם הסם). המשיב טען כי הוא מוכר למויאל.

אין מחלוקת כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום המשיב צרך סמים, פעמיים- שלוש ליום. נשאלת השאלה מה היה תפקידו של המשיב, האם תיווך בין הסוכן לבין המוכר כטענת המשיבה, או תפקידו הצטמצם בכך שהתלווה למשיב אשר ביקש לקנות סמים ושניהם ביקשו לשבת ולעשן בצוותא את הסם שקנה הסוכן.

מהשיחה עולה לכאורה כי תפקידו של המשיב לא הצטמצם רק בכך שהתלווה למשיב, אלא הוא ידע את המקום ואת האנשים מהם ניתן לרכוש את הסם. הכיר את ימין, את הבחור (אילן) שמכר להם את מנת הסם; יודע אצל מי עובד.

די בדברים אלה, כדי להוות תשתית ראייתית לכאורית להוכחת המעשים המיוחסים למשיב בכתב האישום.